החלטה בתיק ת"א 32093-08-12

1.         בקשה למתן צו  מניעה זמני המורה למשיב, בנק מזרחי טפחות בע"מ, להמנע מלפנות את המבקשים מדירת מגוריהם "בהתאם לצו פינוי בתיק מימוש משכנתא הוצל"פ 01-33287-40-8 ...." - היא הבקשה שלפני.

            לציין כי הבקשה וכתב התביעה הוגשו ביום 30. 8.12 ומועד הפינוי נקבע ליום 3.9.12!

            המבקשים עתרו לסעד זמני במעמד צד אחד ובמועד הגשת הבקשה נתנה החלטת בית משפט (כב' השופט בנימיני) שדחה את הבקשה לסעד זמני.

            על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 6418/12) וביום  31.8.12 נתנה החלטה לפיה ניתן צו ארעי לעיכוב פינוי המבקשים מהדירה.

            ביום 11.9.12 נקבע על ידי בית המשפט העליון (כב' השופט מלצר) בהסכמה, כי הצו הארעי יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת שתנתן לאחר שמיעת הבקשה במעמד הצדדים בבית משפט זה.

            ביום 31.10.12 התקיים דיון במעמד הצדדים ונעתרתי לבקשתם לסכם טענותיהם בכתב.

2.         לטענת המבקשים הגיש המשיב בקשה למימוש משכנתא על סך 1,435,000 ש"ח  שנרשמה לטובתו ביום 16.12.08 על דירת המגורים נשוא התביעה (נסח טאבו- נספח א' לתצהיר המבקש 1) בהתאם לשטר משכנתא שנחתם ביום 28.11.08  (להלן: "שטר המשכנתא" - נספח ד' לתגובת המשיב) אך הבקשה הוגשה "ללא כל עילה שבדין או בהסכם, בניגוד להוראות קוגנטיות בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, והכל כדי ליצור בחוסר תום לב ושלא כדין, מצב של העדפת נושים בלתי חוקית, לטובת המחלקה המסחרית של הבנק, במסגרת תיק איחוד בהוצאה לפועל, על פני נושים אחרים".

            טוענים המבקשים כי למשיב לא היתה עילה שבדין להעמדת המשכנתא לפרעון מיידי ולנקיטת הליכים למימוש המשכנתא במסגרתם "הוציא הבנק נגד התובעים צווי פינוי מדירת מגוריהם, וירד לחייהם" וכי כל פעולות המשיב הן בניגוד להוראות סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל , התשכ"ז - 1967.

            המבקשים מוסיפים כי במסגרת התנאים המיוחדים שנקבעו בשטר המשכנתא לא ויתרו "על זכותם לדיירות מוגנת", כי כלל לא היו ערים לכך שעומדת להם זכות כאמור בהתאם לחוק הגנת הדייר וכי אין הם יכולים לוותר על זכות שכלל לא ידעו שיש להם.

            עוד נטען כי לאחר פתיחת תיק המימוש, וכדי למנוע פינויים מהדירה, החתים אותם המשיב במרמה על מספר הסכמים (נספחים 4- 7 לבקשה) בהם התחייבו להעמיד למשיב "בטוחות נכסיות בדמות שעבודים וערבויות של צדדים שלישיים להבטחת החוב המסחרי (!!) המצוי בתיק האיחוד". המבקשים טוענים שההסכמים נועדו להקנות לבנק יתרון וזכויות יתר ביחס לחוב מסחרי הגם שלא היה מובטח במשכנתא ונגבה במסגרת תיק האיחוד ביחד עם חובות בלתי מובטחים אחרים כאשר המשיב דרש מהמבקשים שישלמו לו "בסתר" לטובת החוב המסחרי תשלומים מסחריים "באצטלא כאילו הם חלק מתשלומי המשכנתא!".

            המבקשים מוסיפים כי גם לאחר שנחתמו ההסכמים, והגם שבמסגרתם נתנה ערבות אישית לחוב המסחרי והוטלו שעבודים להבטחת פרעון החוב הרי בשל פניית נושים אחרים בתיק האיחוד (המתנהל נגדם בלשכת ההוצאה לפועל) הגביר המשיב את הלחץ וניסה להכשילם "ולהציגם כמפרים" ובסופו של דבר הוציא כונס הנכסים מטעם הבנק צו לפינויים מהדירה.

            בעקבות זאת, נחתם הסכם נוסף במסגרתו שועבדה למשיב דירת האם להבטחת פרעון החובות המסחריים בתיק האיחוד ובתמורה ביטל המשיב את  צו הפינוי שהיה קבוע ליום 7.5.12 וחרף זאת הגיש המשיב בקשה לפינויים מהדירה בחודש אוגוסט 2012 "בתואנה שהופעלו עליו לחצים מנושים אחרים בתיק האיחוד".

            המבקשים טוענים שהתנהלות המשיב, שתמציתה פורט לעיל, מהווה תרמית והפרה של הוראות הדין ושל זכויותיהם ויש לבטל את המשכנתא שנרשמה על דירת מגוריהם ואת הסכם ההלוואה בגינו נרשמה המשכנתא.

            בנוסף או לחלופין מבוקש להצהיר שהמשיב מנוע מלנקוט הליכים למימוש המשכנתא ו/או להורות כי במקרה של מימוש המשכנתא "יהיו התובעים (המבקשים- א.נ.ח) לדיירים של בעליה החדשים של דירת המגורים בהתאם לחוק הגנת הדייר....." ו/או להצהיר כי ההסכמים שנחתמו בין הצדדים אגב הליך המימוש בטלים ומבוטלים.  

3.   כאמור, במקביל לתובענה שעיקריה לעיל, הגישו המבקשים בקשה דחופה למנוע פינויים מהדירה נשוא התביעה. לטענתם, לא ייגרם למשיב כל נזק כתוצאה מדחיית הפינוי שכן שוויה של דירת המגורים הוא 2.5 מליון ש"ח בעוד גובה החוב המלא הנטען על ידי המשיב בתיק המשכנתא הוא 1.5 מליון ש"ח.

      המבקשים הטעימו את מועד הגשת הבקשה "בדקה התשעים" מחמת העובדה שהסכם        השכירות עליו חתמו (לאחר שנכנעו לתכתיבי הבנק במסגרת ההסכמים שחתמו עליהם       במהלך הליכי המימוש), בוטל עת נודע למשכירים דבר מצבם הכלכלי, וגם מאחר ש"עד     הרגעים האחרונים ממש ניסו המבקשים לפעול מול כונס הנכסים, מכוח חובותיו כקצין      בית משפט, ולהביא אותו לביטול הפינוי...".

            המבקשים טוענים כי עילות התביעה לביטול המשכנתא או למצער "לכך שאין למכור את הנכס כפנוי" מצוינות, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם ולטובת שמירה על המצב הקיים - שכן מחד החוב מובטח במלואו על ידי המשכנתא ומאידך, למבקשים ייגרם נזק בלתי הפיך אם יפונו מהדירה. בהקשר זה נטען עוד כי המשיב עצמו מודה כי הוא פועל למימוש הנכס לשם קידום אינטרסים של נושים אחרים שלהם ומשכך, לו עצמו לא ייגרם כל נזק ככל שיינתן הצו המבוקש.

4.         המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, בלשכת ההוצל"פ מתנהל תיק איחוד נגד המבקשים בגין חובותיהם לנושים שונים בסך של למעלה מ- 2.8 מליון ש"ח (להלן: "תיק האיחוד"), בנוסף לתיק ההוצל"פ בגין המשכנתא. 

            המשיב טוען שביום 1.12.10, פתח בהליכי מימוש משכנתא בלשכת ההוצאה לפועל (להלן: "תיק המשכנתא"), עילת המימוש היתה בגין " עיקולים רבים שהוטלו על הנכס ועקב  הערת אזהרה שנרשמה לטובת נושה  אחר של החייבים בגין התחייבותם לרשום משכנתא לטובתו...." ובהתאם לתנאים המיוחדים לשטר המשכנתא מהווה כל אחד מהמקרים האמורים עילה לנקיטת הליכי מימוש.